מתגלגלים מערבה אל עבר היעד הראשון שלנו - העיירה פטהייה, דרך אדמות אינסוף, יערות וכפרים.
מתחילים לנשום חופש.
16/9/2022
הטיסה שלנו לאנטליה מתעכבת בשעה, וכך אנו נוחתים בבירת הריביירה הטורקית בחצות. מגששים דרכנו לעבר דלפקי איסוף הרכב, ולאחר שוטטות לילית בכמה אולמות נוסעים - מוצאים את מבוקשנו.
ובכן, הדלפקים הם מחוץ לטרמינל, בתוך מגרש חנייה גדול, ובאור יום בוודאי היינו מוצאים אותם תוך כדי מצמוץ קל. אבל לילה עכשיו, רק אחד מאיתנו רואה 6/6 ודווקא הוא הכי עייף.
הרכב שחיכה לנו היה בדיוק כפי שהזמנו - פיז׳ו 2008 אוטומטי, עם גג שמש, חדש לחלוטין ומרווח דיו עבורנו. המזוודות אמנם העדיפו תא מטען מפנק יותר, אך בלית ברירה התמודדו והסתדרו להן מאחור כמו דגיגונים בקופסת סרדינים.
את הלילה בילינו בדירה עירונית ללילה אחד בין טיסה לטיול, ומאחר ואנחנו כבר מכירים את אנטליה היטב, בחרנו דירה באזור מרכזי (Lara), כך היה מאוד נוח להתארגן בבוקר עם קניות וצידה לדרך הארוכה שלפנינו.
בדירה חיכו לנו מיטות נוחות, מצעים עם ריח נפלא של כביסה, ושלושה מזגנים, אחד בכל חדר.
עם מלוא הריספקט לריחות הנעימים, אין כמו מזגן מכוון על 19 מעלות בכדי להפוך אותי לחסרת תלונות לחלוטין.
17/9/2022
אנטליה הרים סביב לה, וחוף ים משגע נפרש כמניפת תכלת מלפניה. את פנינו שמנו מערבה אל עבר עיירת החוף פטהיה fethiye, שרק מלהגות את השם שלה הגוף נכנס למוד של חופשששש.
עולים על הכביש המהיר ההררי, דרך יערות אורנים, הרים נישאים, מטעים וכרמים. בתי תה מסורתיים שוכנים לצדי הדרכים, וכפרים המעטרים בנוכחותם הטבעית והשקטה את הנוף הבתולי היפייפה הזה. כמה אדמה יש פה… וכמה היא טובה.
האופק מנוקד בשטחים חקלאיים וחממות. מגדלים פה ירקות שחלקם מגיעים לצלחת שלנו בישראל, אך כאן הטעם והטריות שלהם כמו מגלגול אחר. העגבניות אדומות ועסיסיות כל כך, הסלט מתפוצץ מקראנצ׳יות ומתיקות גם יחד. טעם של אדמה, של שדה פתוח, של גשם מיטיב. יאמי.
את הבית שלנו לששת הימים הבאים בחרתי באתר Airbnb. זימנתי בית קרקע נאה במחיר נעים, רצוי עם בריכה (צ׳ק!), באזור כפרי ושלו מחוץ לעיר, אך במרחק של עד 15 דקות מחוף הים, וכך היה. תראו איזה מתיקות מזוקקת.
הכפר האגאי בהר, בגובה של כ-500 מטר מעל פני הים עם עליות חדות, בתוך יער אורנים מפואר, זרק אותנו אחורה בזמן. הכפר אמנם שלו, אך לא מנומנם, חדוות הבניה שם נוכחת, ונדמה כי מדובר ביעד אטרקטיבי להשקעה נדל״נית, גם לפי שלטי החוצות שמקדמים את פנינו.
לב הכפר דומה להמון כפרים יווניים שביקרתי בהם, לרגע שכחתי שאני בעברו השני של הים האגאי. פוסעים בין בתי אבן לבנים עם מרפסות גג ומדרגות חיצוניות ללא מעקה, ריח של קמיני עצים נישא באוויר הבוקר הצונן, סוכות גפנים מבצבצות, מדרכות אבן חלקלקות ותרנגולות מסתובבות בחוץ מחפשות אחר פתיתי גרעינים להשביען. זקני הכפר יושבים בבתי הקפה ומשחקים שש-בש, אנחנו שומעים את הקוביות מתקשקשות ונזרקות, והשקט שאחריהן ממכר וחודר לתאים, שמורגלים במקצב מעולם אחר.
נדיבות זו לא רק מילה אלא דרך חיים בכפר הקטן והמתוק הזה. המלצרית במסעדה שוברת כרעי עוף שנצלו על הגריל כדי להגיש לאורחים, ואת העצמות זורקת הצידה עבור חתולי הבית או הרחוב. בהליכה היומית שלנו אנחנו עוברים דרך חצרות הבתים. התושבים נוטעים את עצי הפרי בסמוך לגדר הבית, וכאשר העץ גדל וכורע תחת עומס הפרי, שוליו משתפלים כלפי המדרכה ומאפשרים לכל עובר אורח לקטוף לו פרי למאכל.
בעונה זו עצי התאנה עמוסים בפירות סגולים מתקתקים והיד נשלחת לקטוף וזוכה לחיוך חם מעברו השני של הגדר.
ניגשים למכולת בתחנת הדלק המקומית כדי לרכוש מצרכים לארוחת הבוקר. בכניסה למכולת ארגזי ירקות ופירות מסודרים כחיילים ומחכים ליד הנכונה, וארון זכוכית בו נחים לחמים טריים וריחניים הישר מהמאפיה.
בתוך המכולת אנו אוספים חמאה, ביצים טריות בסלסלת קש, זיתים שחורים משובחים וחטיפים לילדים. הכל בקטן ובחמוד ובטעים. בעל המכולת, בחור נעים ולבבי, מקדם את פנינו בחיוך ומזמין אותנו למסעדת הבית שלהם לארוחת ערב, ״יש לנו המבורגרים הום-מייד״. אוקיי, המתבגרים היו שלך כבר ב״המבורגרים״.
הסיבוב במכולת הפך לרוטינה היומית שלנו, ושיחת החולין עם הבעלים החביב הפכה למעניינת מיום ליום, וכך זכינו להכיר גם את החתולה שלו - גברת זקנה ומתוקה בעלת פרווה אפורה כהה ועיניים עצומות, בשם פרידה, שנתנה לנו ללטף אותה בשמחה וגרגור, געגוע לחתולי הבית התגנב לו מתחת לצריבת השמש על האף.
בערב מגיעים למסעדת הבית, ומזמינים לרעבים הום-מייד-בורגרס. על השולחן נוחתת צלחת בה לחמניה ענקית עם קציצה וול-דאן בגודל ובצבע של עוגיית אוראו. הבנים, שמורגלים בקציצות ענק מדממות, מעקמים את האף, מזמינים מנה נוספת לכל אחד ונשבעים שזוהי המנה הבינלאומית האחרונה שהם אוכלים בטורקיה. השבועה הופרה בהמשך לטובת המבורגרים מצויינים במסעדה אחרת, כי יש שבועות שהבליסה יפה להן.
קצת על פטהייה - מי מה ואנה באנו:
פטהייה היא עיירת חוף מאוד מתויירת. יש בה מרינה גדולה וסצנה של יורדי ים, מפרץ מרשים, ואטרקציות רבות סביבה. לנו היא מזכירה קצת את טבריה בשנות ה-90 המוקדמות. עיר שיש בה סניף של מקדונלד'ס, מספרת למי שמוכן להקשיב שהיא רוצה להיות מערבית.
שמחתי שלא התפתינו לישון שם. יחד עם זאת, כמו בכל האזור, הנוף מסעיר ועוצר נשימה והמקצב תוסס ומעורר.
מצאנו אותה כמקום טוב לעצירה בדרך, להחלפת כסף ולהתרעננות קלה מהנסיעה.
את רוב הזמן בילינו בכפר השכן אולודניז Oludeniz, שגם הוא עמוס בסוכנויות תיירות לעייפה, אך מהווה פנינת טבע יוצאת דופן בייחודיותה, עם הר עצום שמזדקר מהים ומתנשא מעלה לגובה 1800 מטר, לגונה משגעת ומלא איים קטנים, חופי ים בתוליים ומפרצונים שניתן להגיע אליהם רק באמצעות סירה.
בשולי הפרק - שכירת רכב ודירות:
את הרכב שכרנו דרך אתר Rentalcars, סוכנות תיווך בינלאומית. ספקית הרכב הייתה חברת Avec המקומית, ההשכרה כללה ביטוח ביטול השתתפות עצמית. ההשכרה עברה חלק ואני ממליצה בחום על הפלטפורמה ועל חברת ההשכרה, שהיו יעילים ואדיבים מאוד.
ריכוז ועיניים על ההגה: כשאתם טסים בלילה שימו לב היטב לשעת ההגעה ליעד, ואם אתם מגיעים אחרי חצות תזמינו את הרכב ליום אחרי. דוגמא: אם הטיסה יצאה מישראל ב-16/9 ב-23:00 ונחתה ב-00:30, אנחנו כבר ב-17/9, משמע יום חדש מבחינת חברות ההשכרה. הייתה לידנו משפחה שהגיעה באותה טיסה והזמינה רכב ל-16/9 ב-00:30. מאחר ועברו 24 שעות, אפילו שהם לא התכוונו, ההזמנה שלהם בוטלה וזה יצר חיוב כפול, עיכובים ומפח נפש.
אם אתם נשארים בעיר מרכזית כמו אנטליה, אין צורך ברכב כלל. יש מוניות בכל פינה והתעריפים כל כך זולים, שבאמת אין שום סיבה להסתבך עם נהיגה ורכב. הנסיעה הכי יקרה - 20 דקות מהעיר לשדה התעופה בחמש בבוקר - עלתה לנו 60 ש״ח כולל המזוודות. הרוב עלו שליש ומטה.
נהיגה בטורקיה - לא אכביר במילים על הנהג הטורקי הממוצע שהוא שד משחת. הכבישים הבין-עירוניים ברובם רעועים ללא שוליים. מסקנה שלי: הנהיגה היא למקצוענים בלבד, לכן הופקד ההגה בידיו של המסוקס. החיים הם מעל לאגו.
אתר Airbnb- אני אוהבת את האתר הזה ומשתמשת בו המון. כלל ברזל שלי הוא להזמין את הדירה מ״מארחים מצטיינים״. זה מבטיח לי סיכוי גבוה יותר להצלחה בכל מה שקשור לאמינות, ניסיון ותקשורת עם בעל הנכס. כאשר מזמינים ממארחים מצטיינים, לרוב התיאור של הדירה באתר תואם את מה שמקבלים, יכולה להעיד כי לעתים המציאות אפילו עולה על התמונות.
Comments