לא רק פרפרים יש פה. גם המון תיירים. ובכל זאת, אחת מפניני הטבע המפתיעות והמרגשות בטיול, ולא רק בגלל עלילותינו על הסיפון. תחזיקו חזק, זה מטלטל.
הי, אני חגית ויש לי מחלת ים.
יותר נכון, פעם בגיל 18 שהיתי 4 שעות על יאכטה בשיט ושנרקולים במיצרי טיראן.
הטלטלות והים הפתוח מכל עבר הפכו אותי לשלולית, והבנתי שכנראה יש דברים בחיים האלה שאצטרך לוותר עליהם כדי לשרוד.
הלשרוד של גיל 18 = לא להקיא ליד אנשים.
מאז אותו יום הקפדתי לא לעלות על כלי שיט, אפילו סאפ עשה לי בחילה.
במרוץ השנים, למעט מעבורת כבדה פה ושם, עמדתי בהבטחה שלי לעצמי ושרדתי כדי לספר לכולם שיש לי מחלת ים.
הלו, כבר שמעתם?
אבל… יצא שהגורל המדרוב עשה לי תרגיל מטונף. כי מה לעשות שאני כל כך אוהבת ים?
משוגעת על ריח המלח באוויר, על החול המלטף, הקצף על המים, הבריזה. מספיקה לי שעה בים ואני חוזרת חדשה מבחוץ ומבפנים, שלווה וקורנת מאושר.
וסצינת יורדי הים הופכת לי את הבטן מקנאה. כי אין משהו שמסמל עבורי חופש גדול יותר מלהיות בתוך ים פתוח. להרים מפרש, לשוט, להפליג, והנוף מהסיפון, השיער המתנפנף ברוח, כוס מרטיני ביד… ממזרים חסרי בושה!
עמק הפרפרים באולודניז הוא פנינת טבע קסומה שהקידמה טרם נגעה בה. החוף האקזוטי והמנותק הזה נמצא בין שני הרים גבוהים, וההגעה אליו במסלול רגלי אפשרית אך מדי אתגרית.
ובכן, על כפות המאזניים מונחות שתי חלופות:
1. לעלות על סירת שאטל מתנדנדת ואולי לא ״לשרוד״.
2. לוותר על האטרקציה ולשרוד מול הפרצוף המבואס שלי במראה.
מחשבת מרחקים, בודקת את כיוון הרוח, ובעיקר מדברת עם עצמי, שעברו המון שנים והגיע הזמן להתבגר ולהתגבר, שיופיו של העולם לא יתגלה לפני במלואו אם לא אעשה ריענון תודעתי בכל הקשור לאמונות טפלות שאני מחזיקה על עצמי כמעט מיום היווסדי.
תוך כדי סיעור המוחין המגוחך הזה, אנחנו מאחרים לטקסי של שעה 11:00 שיצא חמש דקות לפני הזמן ומחכים בסבלנות בתוך המים המרגיעים לסירה של 12:00, שכמובן יוצאת ב-12:20.
והנה, אני על הסירה המרחפת בין הגלים הקטנטנים, מחזיקה את המבט שלי קדימה אל האופק (המון חופים מסביבנו כך שזה קל), נושמת את אוויר הים הצלול וחשה עצמי גיבורת-על, בעיקר על היכולת לשחרר ולהתמסר לעונג הזה. וזה כיף. ואני מרגישה מצויין.
תוך כחצי שעה של הפלגה אנחנו ביעד.
מה אגיד… הגענו לגן העדן ולא כאב למות.
העמק הזה הוא חלומו של כל אוהב טבע באשר הוא - חוף חלוקים לבן משתפל בין שני מצוקי ענק, למרגלותיו מי טורקיז קריסטליים, ותפאורה של חוף בתאילנד - שמשיות ומיטות קש, דקלים, עצי פרי, סוכות גפנים ושרפרפי עץ פזורים תחתיהן, מזמינים אותנו להתכנס בצילן.
בינות לעצים שוכנים בונגלוס מעץ, חלקם עם מרפסות גג להירגעות לילית וצפייה בכוכבים (וואוו על זה!) ואוהלים לקמפינג, כך שניתן לבלות שם לילה שלם מתחת לכיפת השמיים, באחד מהמקומות המיוחדים והנחשקים שאמא-טבע העניקה לנו ברוחב לבה.
אחרי נשנוש קל במזנון החמוד של העמק, כל אחד מתפנה לענייניו.
הבנים לשחייה, אני לצילומים ולשוטטות באזור הקמפינג המקסים, ושם נתקלת בכניסה למסלול הליכה ירוק ומפתה של כקילומטר עד למפל. שואלת את המקומיים אם יש מים במפל ואף אחד לא מבין או יודע לענות לי.
מאחר והשעה שתיים ורבע, והסירה האחרונה לאולודניז יוצאת ב-16:00, אני מחליטה לצאת למסלול כדי שאספיק לחזור ועוד להנות בים לפני שחוזרים לכפר, מודיעה לגברים ויוצאת לדרכי.
המסלול כל כך יפה, פוסעת ומתבשמת משפע של צמחיה ים תיכונית מרגשת, ואפילו פרחים יש פה… יתכן ויש מים מתוקים בסביבה?
לפתע שומעת קריאות בקול בס ״אמאאאא אמאאאא…״ מה? מה קרה?
מסתבר שבינתיים הים עלה מאוד והוחלט להוציא את הסירה האחרונה עכשיו במקום בארבע. מסננת קללה. מילא לא מיציתי את המקום המרהיב הזה, אבל לחזור הביתה בתוך ים גבוה? אפשר את החיים האלה בפחות מלחיץ?
חוזרת לחוף ולעיני נגלה מחזה מהסרטים. גלים גבוהים ניתכים אל החוף בקול רעם, שתי סירות מנסות להעלות נוסעים בקושי רב, כי עם כל גל שמגיע הסולם עולה לגובה מפלצתי ואי אפשר לטפס. כאשר הגל יורד, מעלים את הנוסעים מהר מהר, אבל הגלים כל כך גבוהים שהאומללים מגיעים לסירה רטובים מכף רגל ועד ראש, כולל התיקים, הסלים וכל כבודתם.
תודה לבריאה על הרגליים החזקות שלי, נתפסת בסולם ומדלגת מעל לגל התורן, ותוך שתי ספירות אני למעלה, מיותר לומר - ספוגת מים מכף רגל ועד תלתל. בלית ברירה מתמקמת עם הגברבר בחרטום, כל הירכתיים תפוסים. הסירה הרעועה מתנדנדת כמו מריונטה על הגלים. בכל גל שמגיע החרטום מנתר מעלה וניתך מטה ברעם. התחושה היא שתיכף כל העניין הזה נשבר ומתפרק לחתיכות. הסירה רועדת, תיקים מתעופפים, נוסעים מתכופפים לתוך שקיות הקאה, בכל עליה על גל נורים עלינו סילונים של מים. גם אם רציתי לגרור עצמי לירכתיים, זה בלתי אפשרי כרגע. אם אעזוב את הכיסא נדמה שזה יהיה הסוף שלי.
ובכן, הפחד להקיא התחלף בפחד מוות, ומכאן נותר לי רק לשבת ולצחוק בצחוק פרוע על הסיטואציה הכה סוריאליסטית הזו, ולקוות שיש באזור ספינת הצלה.
תוך כדי שאנו נרטבים וצוחקים את נפשנו החוצה, עברנו את הקטע הקשה של הגלים ביציאה מהמפרץ, וכעת שמים פנינו מערבה בחזרה אל הכפר, הרוח מימיננו, הגלים באלכסון, הילדים מסוחררים אבל בחיים, ואני מרגישה… מצויין.
ברגע שירדנו מהסירה ורגלינו נגעו בחול החמים והיציב, הודעתי מייד למסוקס שעבר לי ושאני בשלה לנסוע בקיץ הבא לשיט איים ביוון. נגעתי במוות הרי, ושרדתי, עכשיו מגיע לי מרטיני, שיער מתנפנף על הסיפון וקנאיות עם מחלת ים שיקראו לי ממזרה.
עמק הפרפרים - מידע וטיפים:
* סירות שאטל לעמק הפרפרים יוצאות בכל שעה עגולה (על הנייר בלבד) מחוף אולודניז, החל משעה 10:00 בבוקר (ספט׳ 2022). עלות נסיעה הלוך וחזור למבוגר 200 לירות, ילדים בחינם. הסירה עוגנת ליד ספינות של טורים יומיים, גם הן מגיעות למפרץ הזה, אך ממשיכות משם למקומות אחרים. על סירת השאטל כתוב Butterfly valley shuttle boat. כך תזהו אותה. הסעות חזור גם בכל שעה עגולה, יציאה אחרונה ב-16:00.
* בעמק יש מזנון ומסעדה, קחו עמכם כסף לאוכל ושתיה, המחירים נעימים כמו בכל טורקיה. חוץ מזה לקחנו רק מגבות.
בפעם הבאה אין לי ספק שאתכנן שם לינה, אתר הקמפינג נראה מפתה במיוחד.
* בעמק יש מסלול הליכה למפל, הכניסה עולה 10 לירות לאדם. תראו איזה כרטיס יפה! חבל שלא הספקתי לממש את החוויה.
* כמו שאר חופי האזור, גם החוף הזה אינו חולי ויש בו אבנים. קחו איתכם סנדלי הליכה וגם ציוד שלא אכפת לכם שיירטב, אם במקרה תיפלו על ים גלי במיוחד…
😍חגית
בספטמבר נתת לי עצות נפלאות לטיול בטורקיה, יהלומים אחד אחד !
אחרי 10 ומים בחלק הזה של טורקיה אנחנו מוכנים לעוד מהמדינה היפה הזאת
תודה🦄